החלטה בתיק מ"ת 29518-07-13 - פסקדין

1.         בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של אלימות כלפי בני משפחתו, תקיפת קטין חסר ישע, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות- שלוש עבירות. איומים , שיבוש מהליכי משפט.

2.         המשיב נשוי לי'ב (להלן :"המתלוננת), לבני הזוג שני ילדים משותפים, א.ב יליד 2002, ס.ב ילידת 2004. המשיב ובני משפחתו עלו לארץ מארה"ב בשנת 2009 והתגוררו באשדוד, עובר למעצרו (להלן:"התקופה").

3.         כתב האישום כולל שני אישומים, שתמציתן.

האישום הראשון

א.         נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה, במועדים שונים, תקף המשיב את בנו א.ב בכך שהניח את ידיו על אפו ועל פיו באופן שמנע ממנו לנשום, בכך שהושיב אותו על כיסא והיכה אותו באגרופים, בבטנו, בפניו ובכל חלקי גופו, וגם באמצעות חגורה, ובחלק מהמקרים היכה אותו באמצעות האבזם של החגורה.

            עוד נטען, כי חודש לפני יום 4.7.13 ביקש המשיב מא.ב לעשות "דף עבודה". א.ב סרב המשיב בתגובה  חנק  אתו תוך שהוא אוחז בחוזקה בגרונו, הרים אותו באוויר, הפילו על המיטה, והיכה אותו בכל חלקי גופו בחגורה. בהזדמנות אחרת, משסרב א.ב להדיח את הכלים, הרים המשיב את א.ב, והניחו במיטה, ניגש לארון, הוציא ממנו חגורה והניף את החגורה לעבר א.ב על מנת להכותו, א.ב ניסה להגן על עצמו באמצעות ידיו, ואבזם החגורה פגע בגופו, כתוצאה מהמעשה נגרמה לא.ב נפיחות במפרק והוא החל לצעוק ולבכות. עוד נטען כי המשיב איים על א.ב שלא יספר לאמו ובמידה וכן יכה אותו.

ב.         במהלך אותה תקופה נטען כי, תקף המשיב את אשתו, בכך שדחף אותה, זרק עליה חפצים שונים, הרים אותה והטיח את גופה בחוזקה על הרצפה, חנק אותה באמצעות כרית שהניח על פניה.

עוד נטען כי, כשבוע לפני יום 4.7.13, בקומה השנייה בבית הרים המשיב את המתלוננת בסמוך למעקה המדרגות, ואיים עליה בכך שאמר לה כי יזרוק אותה לקומה הראשונה. מיד לאחר מכן הפיל אותה על הרצפה בקומה השנייה, כתוצאה ממעשיו  חשה המתלוננת כאבים בגבה. המשיב במועדים שונים, במהלך אותה תקופה, איים על המתלוננת בכך שאמר לה כי במידה ותתגרש ממנו, יהרוג אותה.

ג.          המשיב במועדים שונים שאינם ידועים במדויק למאשימה, במהלך התקופה, תקף את ס.ב בכך שהיכה אותה ובכך שמשך בשערותיה.

            באישום השני-  

א.         נטען כי, בתאריך 3.7.13 בסמוך לאחר חצות, נתגלע ויכוח בין המשיב לבין א.ב בקומה השנייה של הבית, במהלך הוויכוח תקף אותו ונשכב על גופו, ומיד לאחר מכן אחז בחוזקה בצווארו בשתי ידיו.

ב.         מיד לאחר המתואר לעיל, זעק א.ב לעזרה ובעקבות כך עלתה המתלוננת שהייתה באותה עת בקומה התחתונה של הבית אל הקומה השנייה, תוך כדי עליה, בסמוך למדרגות, תקף המשיב את המתלוננת בכך שהניף את כף ידו הפתוחה לעבר פניה של המתלוננת, וחבט בחוזקה את אפה, בכרית כף ידו, וכתוצאה מהמכה החלה המתלוננת לדמם.

ג.          א.ב שצפה במתרחש ניסה לעצור את המשיב.  המשיב בתגובה דחף אותו בחוזקה אל הקיר, כתוצאה ממעשיו נחבט ראשו של א.ב בקיר.

ד.         בהמשך למתואר לעיל, החליף המשיב את חולצתו שהייתה מגואלת בדם בחולצה נקייה. יצא מהבית והעלים את החולצה.

ה.         המתלוננת פונתה לבית החולים, ונזקקה לטיפול רפואי.

4.         ב"כ המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שתמציתן הודעותיה של המתלוננת ומסמכים רפואיים המעידים על החבלות החמורות שנגרמו לה, עדויות הילדים שנגבו באמצעות חוקרי ילדים, עדויות השכנות, עדות המורה בבית הספר בו למד א.ב לה דיווח הילד  אודות האלימות מצד המשיב.

             בנוגע לעילת המעצר, נטען כי קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(2) לחוק המעצרים שהינה עילה סטטוטורית.  שכן המשיב  במשך כל התקופה הארוכה נהג באלימות כלפי אשתו וילדיו, ובחלק מן המקרים היכה את בנו הקטין באמצעות החגורה, מעשיו של המשיב מעידים על מסוכנות לציבור בכלל, ובפרט למתלוננת ולילדיו.

5.         ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי קיים כרסום בראיות שמצדיק שחרורו לחלופת מעצר בבית חברו- צימרמן וידיד נוסף, תחת פיקוחם. לשיטת ב"כ המשיב הכרסום מתבטא בכך שהמשטרה לא בדקה את גרסת המשיב לפיה המתלוננת כאשר עלתה במדרגות נתקעה בעצם הבריח של כתפו של המשיב. כך שהשבר באפה של המתלוננת נגרם כתוצאה מהתנגשות אקראית במדרגות ולא כמתואר בכתב האישום. עוד נטען, כי המתלוננת סיפרה בראיון בפרקליטות כי ראתה את המשיב מכה את א.ב בחגורה, אולם במשטרה לא עולה כי מסרה טיעון כזה, גם יועצת בית הספר (ילינה),  בניגוד לדברי האם, לא אישרה כי דווח לה על אלימות מצד המשיב כלפי א.ב. עוד נטען, כי חברו של המשיב שנכח באחד האירועים בשם בנגמין, לא הבחין במשיב מרביץ לא.ב. זאת בניגוד לתיאור שמספר א.ב. בפני חוקרת הילדים. עוד נטען, כי האלימות כלפי ס.ב. התבטאה במשיכה בשיער בלבד.

6.         מחומר החקירה עולה בין היתר כדלקמן :-